"האחת" על טייסת 201 במלחמת יום כיפור - הצצה נדירה על חווית הגבריות

ברוכות וברוכים הבאים לבלוג הראשון שלי

זהו בלוג על גבריות, אבהות, זוגיות ומה שביניהם במילים אחרות "האומץ להיות"

זהו בלוג שבא לתת מרחב ומקום לגבריות.

הגבריות חשובה כמובן לגברים המבקשים להתעורר אך בוודאי לנשים, לאמהות המבקשות לתמוך ולהוביל ביחד שינויים אישים, משפחתיים וחברתיים.

אתגר משמעותי לנו ללמוד את המקום של הגבר בעידן

של שינוי, בו רבים מהגברים מבקשים להיות נוכחים ואבהיים

אך גם הנשים וגם הגברים מוצאים את עצמם בבלבול וחוסר אונים

וזהות גברית שעדיין איננה יושבת מספיק יציב.

לעיתים, קיימת תחושה שהגברים שלנו אינם נוכחים. נכים. חסרי אחריות.

בורחים למעגלי סכנה, תקיפה, בריחה או קורבנות.

מעדות ראשונית וגם מקריאת מחקרים התחושה המתוארת למטה פעמים רבות היא מוצדקת ונכונה.

לא כי הגברים רעים או טיפשים. חלילה. בגלל הסללה ותכונות חינוך של אלפי שנים שהתחזקו בחברה צבאית הנלחמת על קיומה כבר מעל 100 שנה.

אנחנו לקראת חודש המאבק באלימות כלפי נשים 2023.

אני טוען שאחד מהאתגרים העומדים לפנינו הוא כיצד מגייסים את הגברים שלנו

על מנת שיהיו שותפים בשינוי החברתי המבקש לצמצם אלימות בזוגיות ובכלל.

לפעול בזירה החברתית ללא גברים זה כמו לנסוע בניוטרל.

בשנים האחרונות אני מתעסק בגבריות ואבהות:

באמצעות המודל של מלכודות ושערים.

אני מחפש את הסיבות והמרחבים

בהם הגבר יכול ליפול ולהפיל שלא בכוונת זדון,

אלא ממקום פנימי של בושה והגלייה חברתית מעולם של שפה, מילים ורגש.

הסדרה: "האחת" על טייסת 201 במלחמת יום כיפור

מאפשרת לנו הצצה נדירה על חווית הגבריות של לוחמים בשדה הקרב.

ליקטתי כמה משפטים המזקקים את החוויה הגברית בעת המלחמה

ואת ההתמודדות המתרחשת בסיום המלחמה עת הלוחמים משתלבים

חזרה לאחר הטראומה במשפחה ובחברה האזרחית.

הסדרה והצפייה בה יכולה להסביר לנו את העוצמות מצד אחד

ואת מרחבי הסכנה שקיימים בגבריות שאיננה מתקשרת.

בואו, נהיה לרגע עדים לשפה ולמשמעות

הרגשית, אישית, משפחתית וחברתית שמתחת למילים:

"

• אף פעם לא דיברתי על זה עם אף אחד

• צרחתי בטירוף

• לא סיפרתי את הדבר הזה לאף אחד בעולם

• אף פעם לא דיברתי על זה

• אני אוהב את האנשים והיחידה אהבה עמוקה

• אני התביישתי

• שבעה מאתנו נהרגו, 14 נפלו בשבי, איבדנו 14 מטוסים אך הצלחנו להתאושש…

• הפאנטום החדש: זה כבד, זה חזק, זה חדש, זה מאיים, זה נותן תחושה של כוח, ליבידו ענק

• אנשים דיברו על טיסה כמו על מאהבת

• והייתה שמחת חיים והומור והמון בדיחות

• מה שעצוב הוא בדיעבד אתה מבין שהרגת אנשים חפים מפשע

• אחותו של הטייס: לדורון זה היה שבר נוראי, הרבה פעמים בלילות היה מתעורר, מתחת לפני השטח, התחיל לבעבע אי שקט שאף פעם לא נרגע

• אתה נכנס באופן שאתה פגיע, שאתה הולך להיפגע

• בפעם הראשונה הבנתי שאנחנו בשר ודם

• בעצם קורה כאן אסון מאד גדול, משהו טראומטי, עם מי אתה מדבר? עם מי אתה מתייעץ? "

לסיכום,

הבנים והגברים שלנו, שמגיל 9 חודשים, וכמעט ולא התאפשר להם לבכות, להראות חולשה או פגיעות. הצפייה החברתית ברורה: בנים אינם בוכים. ואז הולכים לצבא. בחברה המקדשת את הגנת המולדת והערכים הצבאיים. והשריטה מתגברת.

ומשם, להקמת משפחה.

ללא תוכנית "מעברים" וללא עיבוד של החוויות.

ללא שינוי פרדיגמות ועם טראומות עצורות,

ללא מיומנויות של הבעת רגש, שפה ומילים.

הכרות עם הנרטיב הגברי ומרחבי הסכנה

תביא לצמצום האלימות בחברה הישראלית ולהטבה בזוגיות.

אנחנו נמצאים כעת בעיתוי בו הגברים בשלים.

עשרות מעגלי גברים קיימים בארץ.

עשרות מנחי מעגלי גברים נמצאים על השליחות שלהם.

גברים עם פוסט טראומה מתגלים ונחשפים ומבקשים טיפול.

הדרך עוד ארוכה מאד.

זה הזמן וזה הרגע לקדם ולתמוך בשינוי החברתי

לטובת הגברים, הזוגיות וההורות.

מאחל לכולנו, שנהיה על השליחות שלנו

לחברה טובה ובטוחה יותר לנשים, ילדים וגברים.

אשמח לשמוע מכם פידבק על הבלוג , לקבל שאלות, הארות ושיתופים.

וגם רעיונות על תכנים נוספים שאתם ממליצים לי לכתוב.

מוזמנים ליצור איתי קשר