הבושה, האגו, התפיסה העצמאית וההגליה שחווינו מעולם השפה והרגש מנעו במהלך שנים מהגברים להרים דגל ולבחור בתהליך אישי וקבוצתי.
היו אלו בעצם המאפיינים של הגבריות המסורתית שלא פתחו את חלון הנפש של הגבר להגיע למעגלי צמיחה ותמיכה למרות שהמחירים ששילמנו היו כבדים מנשוא.
עוד לפני המלחמה, גברים רבים יותר הגיעו לטיפול, הדרכת הורים, אימון אישי ומעגלי גברים. חלון ליבם נפתח מתוך התפתחות חיובית נוספת בשרשרת התהליך האבולציוני או מתוך חוויה כמעט בלתי נסבלת ואי מסוגלות להישאר לבד להתמודד עם ריבוי חזיתות וכובעים המייצגים את משבר הזהות הגברית.
בכנס באוניברסיטת תל אביב אמרתי שהגברים באים!!
צריך לדעת לזמן ולקרוא להם. יש כעת עיתוי והזדמנות להמשך המגמה הקריטית.
לא ממזמן סיימתי להנחות אבות ואחים שכולים שבניהם ובנותיהם נרצחו בנובה והגיעו לסדנאות מטעם ביטוח לאומי בחוות הסוסים של ראנצ'ו. גם מילואימניקים וגברים רגילים מגיעים היום הרבה יותר. החיילים שהקריבו את נפשם וגופם מבינים יותר את הצורך בעיבוד הטראומות לטובת כולם.
בכנס באוניברסיטת ת''א, ביה"ס לעבודה סוציאלית, הצגתי את המודל הייחודי של הסדנאות לאבות ואחים שכולים ואת החוויה האישית שלי כמנחה בין האונים לחוסר האונים שחוויתי.
מוזמנים לראות 14 דקות על "מודל של קבוצה, שפה וסוסים כעוגנים מרכזיים בתהליך עבודת האבל"
דר' אורן גור, פסיכולוג קליני ומנהל אקדמי של התוכנית להכשרת מנחי מעגלי גברים ביחד עם תמיר אשמן כתב לי לאחר ההרצאה בכנס:
"אודי יקר תודה גדולה,
איזה אומץ היה לך לקחת על עצמך את המשימה הקשה והכל כך חשובה של לעבוד עם האבות הכואבים כל כך והיטבת כל כך לחבר אותנו לקסם שקרה שם. השראה
עד לפעם הבאה!"
Comments