היום נפרדתי מארגז הכלים של אבא שלי

היום נפרדתי מארגז הכלים של אבא שלי.

זה מדהים, כי בימים אלו אני קורא וכותב הרבה על היחסים בין אבא לבנו:

על תבניות של

אהבה ומרחק

מיסתורין ועצבים

טיולים ושתיקות

כוחניות ואילמות

ציפיות ואכזבות.

אני חושב על אילו מיומנויות וכלים אבא העביר לי להתמודד עם החיים היום? כוח ועוצמה? החלטיות? קור רוח? יחסים חברתיים? ויסות כעסים?

האם מיומנויות אלו מתאימות להיום?

האם המודל הגברי ואבהי שלי חנך אותי?

מחשבות נוגות וגם משמחות. זכיתי באבא יקר מאד. שאהב אותי מאד ורצה להיות איתי וגם עבר שינוי משמעותי בחייו.

בוקובזה כתב על "גברים הלכודים במעגל כשפים שאין לו סוף, שבו כל אחד מהם מפגין ומדגיש את הצדדים החזקים שלו אל מול האחר. הגברים מוכרחים להיות חזקים יותר, עשירים יותר, אהודים יותר" (בוקובזה, הדרמה של הגבריות החדשה).

"במשך זמן רב ניצב הפאלוס איתן, בראש כל סולם, מדרג את יתר האובייקטים ביחס אליו.

מה שזוהה איתו - אחידות, אוטונומיה, תקיפות ושליטה - נחשב מועדף. מה שלא, כמו חולשה, רגישות, אי־ודאות או שוני - כפחּות ערך" ( בוקובזה, סוף עידן הטוסטסטרון).

ברור שמעמדו של הפאלוס התערער וגברים רבים משמרים עדיין ערכים של גבריות מסורתית שאינם מותאמים לתקופה הנוכחית מה שיוצר מתח בלתי נסבל בקרב הגברים.

ועכשיו זה הזמן שלנו הגברים לעדכן את הגירסה, הערכים וארגז הכלים שלנו למציאות העכשווית המותאמת להפיכה הפמיניסטית.

עבודה פנימית זו, איננה נובעת מתחושת קורבנות אלא לקיחת אחריות מלאה על חיי למען עצמי, הזוגיות ומודל גברי מעודכן לבנים שלנו.

ואילו כלים חדשים או חוסרים יש לך בארגז האישי שלך?