ניצוץ הכתיבה מדליק מבערים
גורם לי לתשוקה
כמו החריף ששורף בחזה
שדווקא רציתי להנמיך.
זה קצת יוצא משליטה.
מסתובב בדהב, מוקף בצעירים וצעירות מוסלמים מצריים מהערים הגדולות.
חוויה מתקנת ומעודדת. אווירה בטוחה ושמחה של 2022
כולנו מרוכזים בעצמינו, אהבה, תשוקה וחופש.
מתחת לפני השטח כל אחד והמבער שלו.
ככל שאני יותר לבד
אני יותר בוער, יצירתי, חושב מילים וכתיבה.
מה הקטע הזה?
זה כמעט חדש אצלי.
רמי הכניס לי את הז'וק הזה. יודה תמך בקפה.
ולאט לאט אני מתחיל לכתוב לערוך וללמוד.
פותח בגוגל של דהב פרוזה אוטוביוגרפית. קורא. בינגו.
לפני כן לומד מה זה פרוזה בכלל
*****
מתחיל לדבר
לחלום
להתייעץ
להקשיב
ולפתע חייב לעצור באמצע ההליכה, חוף דהב, המולה סביבי, לבנת הסוסים הדוהרים מעליי, הים מרחש ולוחש לי קסמים ולחשים. את רובם אני לא מכיר.
דווקא היום עם חולצה לבנה שתומר הביא לי מאינדונזיה. כמו בקידוש לבנה.
****
אחד הזכרונות המוקדמים שלי הוא כף היד החמה של אבא שלי. יד ביד הולכים לראות סרט בקולנוע הילל בירושלים.
החום הזה של כף היד שלו. וואווו. זה כמעט והספיק לי לכל חיי.
בטחון עצמי. אהבה. קשר בין אב לבנו.
*****
ועכשיו אני כאן בסיני
עם בן.
שמינסט.
ועוד שני אבות ואישה.
חוויה מטורפת.
*****
רוצה להקליל את נפשי כמו ענן לבן על ים כחול.
רוצה לנקות את המיינדסט שלי כמו להקת הציפורים ששטה על פני הרקיע.
רוצה להרפות ממטרות ויעדים.
מבקש לשחרר את עצמי מהצורך בהישגים, חדשנות ואתגרים.
מבקש לכבות מחיי את החדשות הכובשות באכזריות כל סנטימטר של אופטימיות ושמחה ( ד.א אין לנו טלביזיה וכמעט ואין חדשות).
מבקש להיגמל מהצורך להסתכל בפייסבוק בחוויות של אחרים.
מפנטז על ריכוז וזמן מתמשך של נשימות מונוטוניות שלי עם עצמי, צלילי קערות טיבטיות ברקע וסתם להביט על הדרך מחלון האוטובוס בדרך לסיני.
בכלל הייתי אמור לנסוע לאחי האהוב ומשפחתו במעלות, אך בני השמיניסט הציע לי לבוא איתו לסיני. מי אמר שגיל ההתבגרות זה סיוט?
אז אנחנו בדרך.
הרפתקה חדשה ואינטימית עם הבחור לפניי
אני מבקש להנות מהצבעים של הביחד, מפעימות הלב, הנסיעה והלבנה, הקירבה והמרחב, הים, התגברות על החששות וסתם טבילה בים סוף בין הקיץ לסתיו, בין הקודש לטבע, בין עצמי העכשווי למשאלות הלב
Comentarios