דע את עצמך, קבעה האורקל מדלפי לכל הבאים בשערי המקדש שלה. אבל איך אדם ידע את עצמו?
המחשבה המודרנית האמינה שלאדם יש יכולת שכלית להכיר את העולם, ובתוך כך גם את עצמו. את עצמו? מתוך עצמו.
אבל האדם שמסתכל על עצמו, גם הוא לא יכול לראות את כל כולו. הוא רואה רק את מה שגלוי, את פני השטח. גם אם אלו הרבדים העמוקים יותר של נפשו, אלו תמיד משתקפים באותם כלים שהם כבר כבר חלק מהאישיות.
דרך אחרת להכיר את עצמך היא לפנות למדע. המדע בןחן את האדם בעזרת כלים אוביקטיבים לכאורה. כלים אלו, כך המדע מאמין, תקפים לכל אדם, שכן כל בני האדם דומים. הם כמו כוכבים בצבעים שונים שפועלים על פי חוקי הכבידה. השונות בין האנשים אינה חשובה. מה שחשוב ומהותי הוא המשותף.
למרות חשיבותן והתובנות שהן עשויות להעניק לכל אחד, לא דרך ההתבוננות הפינימית האישית ולא דרך המדע מובילות את האדם להכיר את עצמו. הדרכים האלה מפספסות את האדם השלם.
הפתרון הוא בחיים עצמם. אדם מגלה את עצמו בעולם, ביחסים שלו עם אנשים אחרים, עם חפצים, בהתמודדות שלו עם היומיום. אתגרים, מאבקים, שמחות והנאות מאלצים את האדם לגלות את שלמותו. כיצד הוא התמודד עם קשיים? מה תגובתו לילדיו? לבת הזוג? להוריו ולחבריו? כיצד הוא מתנהל מול זרים, מול דרישות של ארגונים? עם אבל או עם אושר? זהו האדם.
כשהאדם מגלה את עצמו זהו רגע של אינטימיות, שבה מבצבץ מה שהוא באותו רגע, רגע שבא וחולף. רגע של שיחה. בשיחה כנה, חסרת מחסומים, מתוך כוונה להתגלות; בשיחה עם חברים בעלי מוכנות והתכווננות דומה, או עם זרים חסרי שיפוטיות, שבחרו, כל אחד ואחד, לאפשר לשמוע, להקשיב, לגלות ולהתגלות. אז מתרחש רגע שכזה, שבו האדם רואה את מי שהוא, מה שהוא יכול להיות, מה שהוא רוצה להיות. והתובנות האלו הן אלו שמאפשרות לאדם לקבל מבט על חייו, על עצמו, על חוזקותיו וחולשותיו.
זה מה שעברתי במפגשים של אודי קדם. בסדרת מפגשים עם זרים מוחלטים, שנפתחו אחד כלפי השני. סיפרו את הדברים הפנימיים שלהם, הפחדים, התקוות, המריבות והשאלות שכל אחד מתמודד.
אני קיבלתי מבט חדש על היבטים מסוימים בחיי.
הבנתי כמה דברים על עצמי ועל היחסים שלי עם אחרים – הורי, ילדיי ואשתי - ואימצתי תפיסה חדשה על תהליכים בחיי.
האם עכשיו אני יודע את עצמי? עצמי יודע.
コメント